אני רא. אני מקבל את פניכם באהבה ובאור של הבורא האחד האינסופי. אנו מתקשרים כעת.
האם תוכל תחילה לומר לי מה מצבה של הכלי?
רא
אני רא. הוא כפי שצוין בעבר, למעט חריגה חולפת המפחיתה את הזרימה החופשית של אנרגיה חיונית.
האם תוכל לומר מהי החריגה החולפת?
רא
אני רא. זהו מידע שולי.
אם כן, לא נשאל על כך.
ברצוני לשאול תחילה על טעות שאני מאמין שאולי עשיתי במפגש האחרון בנוגע למספר הנוודים על כדור הארץ כיום. האם עשיתי טעות?
רא
אני רא. אתה ורא עשיתם טעות. המספר המתאים של הספרות שלכם הוא אחת פחות ממה שצוין בעבר.
תודה. האם תוכל להסביר את העקרונות הבסיסיים העומדים מאחורי הטקס שאנו מבצעים כדי ליזום את התקשור ומה שאני מכנה הטקסים המאגיים הלבנים הבסיסיים — עקרונות ההגנה ועקרונות אחרים? האם תוכל לעשות זאת בבקשה?
רא
אני רא. בשל נתיב שאלתך אנו מבחינים בנאותות של הכללת הסיבה לחריגה החולפת של אנרגיה חיונית של כלי זו. הסיבה היא הטיה כלפי הכמיהה לביטוי של מסירות לבורא האחד בפולחן קבוצתי.
ישות זו כמהה להגנה זו הן באופן מודע, בכך שהיא מגיבה לאביזרי ביטוי זה — הטקס, הצבעים ומשמעויותיהם כפי שניתנו על ידי מערכת החריגות של מה שאתם מכנים הכנסייה, שיר השבח, והתפילות המשולבות של הודיה — ומעל לכל, מה שניתן לראות כמרכזי ביותר מבחינה מאגית: קבלת אותו מזון שאינו ממימד זה, אך הומר לתזונה מטאפיזית במה שחריגת ביטוי זו מכנה, המיסה הקדושה.
הסיבה התת-מודעת, שהיא החזקה יותר לכמיהה זו, הייתה המודעות שביטוי כזה הוא — כאשר ישות מעריכה אותו כהתמרה לנוכחות הבורא האחד — הגנה גדולה על הישות כאשר היא נעה בנתיב השירות לאחרים.
העיקרון העומד מאחורי כל טקס בעל טבע מאגי לבן הוא לעצב את הגירויים המגיעים מטה אל גזע השכל בצורה כזו שסידור זה גורם ליצירת רגש ממושמע ומזוכך, או אהבה, אשר יכולה להיות אז, הן הגנה והן המפתח לשער לאינסוף האינטליגנטי.
האם תוכל לומר לי מדוע הטעות הקלה שנעשתה בטקס שפתח תקשורת זו לפני שני מפגשים אפשרה את חדירתה של ישות אחת המזוהה עם אוריון?
רא
אני רא. תקשור זה הוא בעל רוחב-פס צר ותנאיו המוקדמים מדויקים. העצמי-האחר המציע את שירותו בנתיב השלילי מחזיק אף הוא במיומנות של הלוחם בחרב. אתם עוסקים בתקשור זה עם, הבה נאמר, כוחות בעלי עצמה גדולה הנשפכים לתוך כלי עדין כפתית שלג וגבישי כמוהו.
הקטנה שבמעידות עשויה להפריע לסדירות של דפוס אנרגיות זה המהווה את הערוץ לשידורים אלה.
נוכל לציין, לידיעתכם, שהפסקתנו נבעה מהצורך להיות בטוחים לחלוטין שמכלול השכל/גוף/רוח של הכלי נמצא בבטחה בתצורת האור או הדחיסות המתאימה, לפני שהתמודדנו עם המצב. עדיף בהרבה היה להניח למעטפת להפוך לחסרת חיוניות מאשר להניח למכלול השכל/גוף/רוח, הבה נאמר, ללכת לאיבוד.
האם תוכל לתאר או לספר לי על טקסים או טכניקות שבהם משתמשים רא בחיפוש בכיוון השירות?
רא
אני רא. לדבר על מה שמכלולי זיכרון חברתי של דחיסות-שישית עמלים בו כדי להתקדם הוא במקרה הטוב הבנה שגויה של תקשורת פשוטה, מאחר שרב אובד בשידור של מושג מדחיסות לדחיסות, והדיון בדחיסות השישית הוא בהכרח בעל חריגה גדולה.
עם זאת, ננסה לענות על שאלתך, מאחר שהיא מועילה בכך שהיא מאפשרת לנו לבטא שוב את האחדות הכוללת של הבריאה. אנו מחפשים את הבורא ברמה של חוויה משותפת שאינכם שותפים לה, ובמקום לעטוף את עצמנו באור, הפכנו לאור. הבנתנו היא שאין חומר אחר מלבד אור. הטקסים שלנו, כפי שתוכלו לכנות אותם, הם המשך מעודן לאין שיעור של תהליכי האיזון שאתם מתחילים לחוות כעת.
אנו מחפשים כעת ללא קוטביות. לפיכך איננו מזמנים שום כוח מבחוץ, מאחר שחיפושנו הפך פנימי ככל שאנו הופכים לאור/אהבה ואהבה/אור. אלה הם האיזונים שאנו מחפשים, האיזונים בין חמלה לחוכמה אשר, יותר ויותר, מאפשרים להבנתנו את החוויה להיות מושכלת כדי שנוכל להתקרב יותר לאחדות עם הבורא האחד שאנו מחפשים בשמחה כה רבה.
הטקסים שלכם ברמת ההתקדמות שלכם מכילים את מושג ההתקטבות, והוא מרכזי ביותר במרחב/זמן הספציפי שלכם.
נוכל לענות עוד אם יש לכם שאלות ספציפיות.
האם יהיה מועיל אם רא היו מתארים את הטכניקות ששימשו בעת שרא היו בדחיסות-השלישית כדי להתפתח בשכל, בגוף וברוח?
רא
אני רא. שאלה זו חורגת מחוק הבלבול.
מה לגבי חוויית הדחיסות-הרביעית של רא? האם גם זה יחרוג מחוק הבלבול?
רא
אני רא. זה נכון. הבה נביע מחשבה. רא אינם עילית. לדבר על חוויותינו הספציפיות בפני קבוצה המכבדת אותנו הוא להנחות עד לנקודת ייעוץ ספציפי. עבודתנו הייתה זו של העמים שלכם, של חוויית הזרז של שְׂמָחוֹת וצער. נסיבותינו היו הרמוניות יותר במידת מה.
יֵאָמֵר כי כל ישות או קבוצה יכולה ליצור את ההרמוניה המפוארת ביותר בכל אווירה חיצונית. חוויותיו של רא אינן יותר מחוויותיכם שלכם. שלכם הוא הריקוד במרחב/זמן זה באסיף הדחיסות-השלישית.
השאלה עלתה לאחרונה בנוגע לרשומות אפשריות שנותרו סמוך, בתוך, או מתחת לפירמידה הגדולה בגיזה. אין לי מושג אם זה יהיה לתועלת. אשאל פשוט אם יש תועלת כלשהי בחקירה בתחום זה?
רא
אני רא. אנו מתנצלים על כך שאנו נראים כממעטים במידע. עם זאת, כל מילה על נושא ספציפי זה יוצרת את האפשרות של הפרת הרצון החופשי.
במפגש קודם ציינת את שער המאגיה עבור התלמיד המיומן המתרחש במחזורים של שמונה-עשר יום. האם תוכל להרחיב על מידע זה בבקשה?
רא
אני רא. מכלול השכל/גוף/רוח נולד תחת סדרה של השפעות, הן ירחיות, פלנטריות, קוסמיות, ובמקרים מסוימים, קארמתיות. רגע הלידה לתוך אשליה זו מתחיל את המחזורים שהזכרנו.
המחזור הרוחני, או מחזורו של התלמיד המיומן, הוא מחזור של שמונה-עשר יום ופועל על פי מאפייני גל הסינוס. לפיכך ישנם כמה ימים מצוינים בצד החיובי של העקומה, אלו הם תשעת הימים הראשונים של המחזור – וליתר דיוק הרביעי, החמישי והשישי – שבהם הכי ראוי לבצע עבודות, בהינתן שהישות עדיין ללא שליטה מודעת מלאה על חריגת/מציאות מכלול השכל/גוף/רוח שלה.
החלק המעניין ביותר של מידע זה, כמו של כל מחזור, הוא ציון הנקודה הקריטית שבה, במעבר מהיום התשיעי לעשירי ומהיום השמונה עשר לראשון, התלמיד המיומן יחווה קושי מסוים, במיוחד כאשר מתרחש מעבר במחזור אחר בו-זמנית.
בנקודת השפל של כל מחזור, התלמיד המיומן יהיה בעל העצמה הפחותה ביותר שלו, אך לא יהיה חשוף לקשיים במידה המתקרבת לקשיים שהוא חווה בזמנים הקריטיים.
אם כן, כדי למצוא את המחזורים, ניקח את רגע הלידה ויציאת התינוק מהאם לדחיסות זו ונתחיל את המחזור באותו רגע ונמשיך אותו לאורך החיים. האם זה נכון?
רא
אני רא. זה נכון ברובו. אין זה הכרחי לזהות את הרגע המדויק של הלידה. המחזור היומי שבו מתרחש אירוע זה מספק עבור כל העבודות, למעט המעודנות ביותר.
כעת, האם אני צודק בהנחה שכל מאגיה שהתלמיד המיומן יבצע תהיה מוצלחת יותר, או הבה נאמר, תואמת יותר לכוונתו, מאשר זו שתבוצע בזמנים פחות נוחים במחזור?
רא
אני רא. מחזור זה הוא כלי מועיל לתלמיד המיומן, אך, כפי שאמרנו, ככל שהתלמיד המיומן הופך מאוזן יותר, העבודות שיתוכננו יהיו תלויות פחות ופחות במחזורי הזדמנות אלה ויותר ויותר אחידות ביעילותן.
אין לי יכולת לשפוט באיזו נקודה, באיזו רמת יכולות, התלמיד המיומן יגיע לנקודה זו של היותו, הבה נאמר, בלתי תלוי בפעולה המחזורית. האם תוכל לתת לי אינדיקציה לגבי רמת ה“מיומנות“ שתהיה נחוצה כדי להיות כה עצמאי?
רא
אני רא. אנו כבולים מלדבר באופן ספציפי עקב עבודתה של קבוצה זו, מאחר שדיבור כזה ייתפס כשיפוט. עם זאת, נוכל לומר שתוכל לשקול מחזור זה באותו אור כמו מה שמכונה האיזונים האסטרולוגיים בקרב קבוצתכם; כלומר, הם מעניינים אך לא קריטיים.
תודה. קראתי שמחקר עדכני הצביע על כך שמחזור השינה הנורמלי של ישויות על פלנטה זו מתרחש שעה אחת מאוחר יותר בכל מחזור יומי, כך שיש לנו מחזור של 25 שעות במקום 24. האם זה נכון, ואם כן, מדוע?
רא
אני רא. זה נכון במקרים מסוימים. להשפעות הפלנטריות שמהן אלה של מאדים חווים זיכרון, יש השפעה מסוימת על מכלולי גוף פיזיים של דחיסות-שלישית אלה. גזע זה נתן את החומר הגנטי שלו לגופים רבים על המישור שלכם.
תודה. רא הזכירו את סטיוארט ודאגלס (Stuart and Douglas) במפגש שנערך לאחרונה. אלה הם חברים במה שאנו מכנים מקצוע הרפואה שלנו. מהו הערך, הערך הכולל, נאמר, של טכניקות רפואיות מודרניות בהקלה על חריגות גוף ביחס למטרת חריגות אלה ולמה שאנחנו עשויים לכנות קארמה והשפעות אחרות?
רא
אני רא. שאלה זו מורכבת ומסובכת. עם זאת, נציג כמה הערות במקום לנסות תשובה עקבית אחת, מאחר שמה שהוא אַלּוֹפָּתִי בקרב שיטות הריפוי שלכם הוא במידת-מה דו-צדדי.
ראשית, עליכם לראות את האפשרות/הסתברות שכל מְרַפֵּא אַלּוֹפָּתִי הוא, למעשה, מְרַפֵּא. בצומת התרבותי שלכם הכשרה זו נחשבת לאמצעי המתאים לשכלול יכולת הריפוי.
במובן הבסיסי ביותר, ניתן לראות כל מְרַפֵּא אַלּוֹפָּתִי, אולי, כמי שרצונו הוא שירות לאחרים בהקלת חריגות מכלול גוף ומכלול שכל/רגש כדי שהישות שיש לרפא תוכל לחוות זרז נוסף לאורך תקופה ארוכה יותר של מה שאתם מכנים החיים. זהו שירות גדול לאחרים, כאשר הדבר הולם, עקב צבירת חריגות לכיוון חוכמה ואהבה אשר יכולות להווצר דרך השימוש ברצף המרחב/זמן של אשליתכם.
בהתבוננות במושג האַלּוֹפָּתִי של מכלול הגוף כמכונה, נוכל לציין את מערך התסמינים של מכלול חברתי הנראה כמוקדש לרצון העיקש ביותר לחריגות של הסחת דעת, אנונימיות ושינה. זוהי התוצאה, ולא הסיבה, של חשיבה חברתית על מישורכם.
בתורו, מושג מכני זה של מכלול הגוף יצר את השגשוג המתמשך של חריגות לכיוון מה שתכנו בריאות לקויה, בשל הכימיקלים החזקים המשמשים לשליטה בחריגות הגופניות ולהסתרתן. ישנה הכרה בקרב רבים מהעמים שלכם בכך שישנן מערכות ריפוי יעילות יותר, שאינן מוציאות מכללן את האלופתית, אלא כוללות גם את הנתיבים הרבים האחרים של ריפוי.
הבה נניח שחריגה גופנית מתרחשת בתוך ישות מסוימת שאז יש לה בחירה בין פנייה לעזרה אלופתית לבין חוויית זרז החריגה ללא ניסיון לתקן את החריגה. האם תוכל להגיב על שתי האפשרויות עבור ישות זו ועל הניתוח של הישות לגבי כל נתיב?
רא
אני רא. אם הישות מקוטבת כלפי שירות לאחרים, הניתוח מתקדם כראוי לאורך קווי המחשבה הבוחנים איזה נתיב מציע את ההזדמנות הרבה ביותר לשירות לאחרים.
עבור הישות המקוטבת שלילית, ההיפך הוא הנכון.
עבור הישות הבלתי מקוטבת, השיקולים הם אקראיים, וסביר ביותר, בכיוון החריגה לכיוון נוחות.
ד“ר מונרו (Dr. Monroe), אני מבין, הביא לכאן לפני כמה ימים תבנית של ביגפוט בעל ארבע אצבעות. האם תוכל לומר לי איזה סוג של ביגפוט הייתה תבנית זו?
רא
אני רא. אנו יכולים.
אני יודע שזה חסר-חשיבות לחלוטין, אך כשירות לד“ר מונרו חשבתי שעלי לשאול זאת.
רא
אני רא. ישות זו הייתה אחת מקבוצה קטנה של צורות מחשבה.
הוא גם שאל (ואני יודע שזה חסר-חשיבות) מדוע לא נמצאו שרידי ביגפוט, כלומר, לאחר שישויות הביגפוט מתו על פני השטח שלנו. הוא שאל מדוע לא נמצאו מעולם שרידים כלשהם של ישויות אלה. האם תוכל לענות על כך עבורו? זה פשוט חסר-חשיבות, אך כשירות אליו אני שואל זאת.
רא
אני רא. תוכל להציע שחקירת המערות הנמצאות מתחת לחלק מאזורי הרי החוף המערביים של היבשת שלכם תציע יום אחד שרידים כאלה. הם לא יובנו באופן כללי אם תרבות זו תשרוד בצורתה הנוכחית זמן מספיק, במונחי מדידת הזמן שלכם, כדי שמערבולת אפשרות/הסתברות זו תתרחש.
ישנה אנרגיה מספקת לשאלה מלאה אחת נוספת בזמן זה.
בתרגילי הריפוי, כאשר אתה אומר “בחן את תחושות הגוף”, האם אתה מתכוון לאותן תחושות הזמינות לגוף דרך חמשת החושים? או ביחס לתפקודים הטבעיים של הגוף כגון מגע, אהבה, שיתוף מיני וחברה? או שאתה מדבר על משהו אחר לגמרי?
רא
אני רא. השואל יכול לתפוס את מכלול גופו בזמן זה. הוא חווה תחושות. רוב תחושות אלה, או במקרה זה כמעט כולן, הן ארעיות וחסרות עניין. עם זאת, הגוף הוא יציר השכל. תחושות מסוימות נושאות חשיבות עקב המטען או הכוח שהשכל חש בעת חוויית תחושה זו.
לדוגמה, בצומת מרחב/זמן זה תחושה אחת נושאת מטען חזק וניתן לבחון אותה. זוהי תחושת מה שאתה מכנה החריגה לכיוון אי-נוחות עקב התנוחה המכווצת של מכלול הגוף במהלך מפגש עבודה זה. באיזון, היית חוקר אז תחושה זו. מדוע תחושה זו חזקה? מאחר שהיא נבחרה כדי שהישות תוכל לשרת אחרים בתיעול אנרגיה לתקשור זה.
כל תחושה המותירה את טעם הלוואי של משמעות על השכל, המותירה את הטעם בזיכרון, תיבחן. אלה הן התחושות שעליהן אנו מדברים.
האם נוכל לענות על שאלות קצרות כלשהן לפני שנעזוב כלי זו?
האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי שלכלי יהיה יותר נוח או כדי לשפר את התקשור?
רא
אני רא. המשיכו לשקול את היישורים. אתם קפדניים ומודעים לאמצעי הדאגה לכלי בחריגותיה הנוכחיות הקשורות לפרקי היד והידיים. כתמיד, האהבה היא ההגנה הגדולה ביותר.
אני רא. אני עוזב אתכם, ידידיי, באהבה המפוארת ובאור השמח של הבורא האינסופי. לכו הלאה, אם כן, ושמחו בכוחו ובשלוותו של הבורא האחד האינסופי. אֲדוֹנָי.