אני רא. אני מקבל את פניכם באהבה ובאור של הבורא האחד האינסופי. אני מתקשר כעת.

ראשית, ברצוני לשאול באשר למצבה של הכלי, בבקשה?

אני רא. כלי זו חווה חריגות פיזיות כלפי חולשת מכלול הגוף המתרחשות בשל מתקפה נפשית. אולם, האנרגיות החיוניות של כלי זו לא הושפעו, הודות לסיועם של אלו הנוכחים בעבודת הריפוי. כלי זו כפי הנראה תהיה נתונה לחריגות חולשה שכאלו בשל תהליכים גלגוליים המַּטִּים מראש את מכלול הגוף כלפי חריגות חולשה.

האם יש דבר מסוים כלשהו שאנו יכולים לעשות שכבר אמרת לנו? או דבר אחר, על מנת להקל את המתקפה הנפשית הזאת או לעזור לכלי ככל הניתן?

אני רא. אנו סורקים כלי זו ומוצאים את חריגתה כלפי הערכת כל ישות והערכת האכפתיות שמגלה כל ישות, כפי שבאפשרותכם לכנות זאת. אווירה זו, הבה נאמר, מציעה את הניגוד הגדול ביותר לאי-הנוחות של מתקפות נפשיות כאלה, בהיותה ההופכית להן, כלומר, אווירה של תמיכה נפשית.

זאת כל אחד מכם עושה כפונקציה תת-הכרתית של חריגות אמיתיות של עמדה, שכל, רגש ורוח כלפי כלי זו. אין קסם גדול יותר מחריגה כנה כלפי אהבה.

תודה. אני רוצה לשאול כמה שאלות בנוגע לחומר קודם שלא הבנתי. אני מקווה שזה יבהיר את הבנתי, במידת מה, בכל הנוגע לתצורות השכליות שעסקנו ועודנו עוסקים בהן.

במפגש שלפני האחרון אמרת, “אולם, יש בכך סיכון עבור ישויות אוריון, בשל התדירות שבה הישויות הפלנטריות השליליות הניתנות לאיסוף מנסות לאחר מכן לצוות ולפקוד על קשר אוריון, בדיוק כפי שישויות אוריון מצוות על קשרים פלנטריים שליליים.” האם תוכל להסביר את המנגנונים המשפיעים על התקטבות בתודעה ביחס לאמירה זו?

אני רא. הכנעת או שעבוד עצמי-אחרים מסייעים מאוד להתקטבות שלילית. הפוטנציאל בין שתי ישויות מקוטבות שלילית הוא כזה שהישות המשעבדת את האחרת, או המצווה1 על האחרת, צוברת קוטביות שלילית.

הישות שעליה מצווים, או המשועבדת, בכך שהיא משרתת עצמי-אחר, תאבד בהכרח מן הקוטביות השלילית, אם כי יגבר רצונה בהתקטבות שלילית נוספת. רצון זה ייטה אז ליצור הזדמנויות להשגת קוטביות שלילית בחזרה.

אם כך האם עליי להבין ש—עצם העובדה שהישות מהדחיסות השלישית על פלנטה זו… עצם העובדה שהיא קוראת לצלבן אוריון, או מצווה עליו, מהווה סוג של פעולה מקטבת, המשפיעה על שתי הישויות?

אני רא. זה לא נכון. מנגנון הקריאה אינו שקול, ולו במידה המועטה ביותר, למנגנון הציווי. בקריאה, הישות הקוראת היא תלמידה מתחילה תחנונית הפונה בבקשה לסיוע בהבנה שלילית, אם תסלחו על השימוש בכינוי בלתי-הולם זה. תגובת אוריון מגבירה את קוטביותה השלילית כאשר היא מפיצה את הפילוסופיה השלילית, ובכך משעבדת את—או מצווה על—הישות הקוראת.

ישנם מקרים, אולם, שבהם הקשר הופך למאבק המהווה ביטוי אבטיפוסי של שליליות. במאבק זה, הישות הקוראת לא תנסה לבקש סיוע, אלא לדרוש תוצאות. מאחר שלרשות הישות מהדחיסות-השלישית בעלת הנטיה השלילית והניתנת לאיסוף עומד צומת חווייתי גלגולי, ומאחר שצלבני אוריון כפופים, במידה רבה, לחריגה הראשונה על מנת להתקדם, ישות אוריון נתונה להשפעת ציווי מעין זה, אם הוא נעשה כהלכה.

במקרה זה, ישות הדחיסות-השלישית הופכת לאדון, וצלבן אוריון נעשה לכוד וניתן לציווי. זה נדיר. עם זאת, כאשר דבר זה התרחש, ישות אוריון המעורבת, או מכלול הזיכרון החברתי המעורב, חוו אובדן קוטביות שלילית במידה התואמת לכוחה של הישות המצַווה מהדחיסות-השלישית.

ציינת שזה יעבוד כאשר הציווי נעשה כהלכה. למה התכוונת באמירה “כאשר הציווי נעשה כהלכה”?

אני רא. לצוות כהלכה משמעו להיות שלילי כהלכה. אחוז המחשבה וההתנהגות הכרוכות בשירות לעצמי חייב להתקרב ל-99% על מנת שישות שלילית מהדחיסות-השלישית תהיה בעלת התצורה ההולמת מאבק ציווי שכזה.

באיזו שיטת תקשורת עם ישות אוריון ישתמש מצַווה שלילי מסוג זה?

אני רא. שני סוגי הציווי הנהוגים ביותר הם: האחד, השימוש בסטיות של מאגיה מינית; השני, השימוש בסטיות של מאגיה טקסית. בכל אחד מהמקרים, המפתח להצלחה הוא טוהר הרצון של המצַווה. הריכוז בניצחון על המשרת חייב להיות כמעט מושלם.

האם תוכל לומר לי אם, מבחינת ההתקטבויות בתודעה, קיימת איזושהי הקבלה בין מה שזה עתה אמרת על סוג קשר זה לבין מה שאנו עושים, ברגע זה, בתקשורת שלנו עם רא?

אני רא. אין כל זיקה בין סוג קשר זה לתהליך הציווי. ניתן לאפיין קשר זה כטיפוסי לאחים ולאחיות ליגון, שבו אלו המקבלים את הקשר ניסו להכין את עצמם לקשר שכזה על ידי הקרבת חריגות עודפות, המכוונות כלפי העצמי, על מנת להיות לשירות.

מכלול הזיכרון החברתי של רא מציע אף הוא את עצמו כפועל יוצא של רצונו לשרת. הן הקורא והן הנקרא2 מלאים בהכרת תודה על ההזדמנות לשרת אחרים.

באפשרותנו לציין כי אין בדבר זה כדי להניח מראש, בשום אופן שהוא, שהקורא או מי מקבוצתנו מתקרבים באופן כלשהו לשלמות או לטוהר, כפי שתוארו בתהליך הציווי. הקבוצה הקוראת עשויה להיות בעלת חריגות רבות וייתכן כי היא עובדת עם זרז רב, וכך גם הדבר ביחס לאלו מ-רא. הרצון המכריע לשרת אחרים, כאשר הוא מלוכד עם ההרמוניות הייחודית של מכלולי הרטט של קבוצה זו, מספק לנו את ההזדמנות לשרת כערוץ אחד עבור הבורא האחד האינסופי.

דברים אינם מגיעים לאלו בעלי הנטיה החיובית, אלא דרך ישויות כאלה.

תודה. ציינת בזמן מוקדם יותר “עד אשר נחוו העברות אנרגיה מכל הסוגים והושגה בהן מידה רבה של שליטה, תהיינה חסימות בקרינת הקרן הכחולה ובקרינת קרן האינדיגו.” האם תוכל להסביר זאת באופן מלא יותר?

אני רא. במרחב/זמן הנוכחי טרם כיסינו את חומר הביניים הראוי. אנא שאל שוב בצומת מרחב/זמן מתאים יותר.

בסדר. אני מגשש כאן בחיפוש אחר פתח למידע כלשהו. ייתכן שאיני מחפש בתחום פורה.

אבל ציינת ש“סייעו לנו (כלומר, לרא) באמצעות צורות כגון הפירמידה, כך שנוכל לסייע לעמים שלכם באמצעות צורה כגון הפירמידה.“ צורות אלה הוזכרו פעמים רבות מאוד, וכמו כן ציינת שהצורות עצמן אינן בעלות חשיבות רבה מדי. אני רואה קשר בין הצורות הללו לבין האנרגיות שחקרנו ועודנו חוקרים ביחס לגוף, וברצוני לשאול כמה שאלות על הפירמידה כדי לראות אם אוכל למצוא פתח לחלק מההבנה הזו.

ציינת, “תמצא כי הצטלבות המשולש הנמצא ברמה הראשונה של כל אחת מארבעת הפאות יוצרת צורת יהלום במישור אופקי.” האם תוכל לומר לי למה התכוונת במילה, הצטלבות?

אני רא. במתמטיקה ובחשבון שלכם קיימים תיאורים תצורתיים מועטים שייתכן שנוכל להשתמש בהם. מבלי להתכוון להיות בלתי-ברורים, באפשרותנו לציין כי תכליתן של הצורות היא לעבוד עם חלקי הזמן/מרחב של מכלול השכל/גוף/רוח. לכן, ההצטלבות מוכוונת הן ביחס למרחב/זמן והן ביחס לזמן/מרחב, וכך היא מבוטאת בגיאומטריה תלת-מימדית על ידי שתי הצטלבויות, שכאשר הן מוטלות הן בזמן/מרחב והן במרחב/זמן, יוצרות נקודה אחת.

חישבתי נקודה זו ותוצאתי הייתה שישית מגובהו של המשולש המהווה את צידה של הפירמידה. האם זה נכון?

אני רא. חישוביך נכונים במידה רבה, ואנו שבעי רצון מחדות הבחנתך.

זה מצביע בעיניי על כך שבפירמידה הגדולה בגיזה, חדר המלכה, כפי שהוא נקרא, הוא חדר החניכה. האם זה נכון?

אני רא. שוב, אתה חודר מבעד ללימוד החיצוני.

חדר המלכה לא יהיה הולם או שימושי לעבודת ריפוי, שכן עבודה זו כרוכה בשימוש באנרגיה בתצורה סינרגית יותר, ולא בתצורתה של הישות הממורכזת3.

אם כך, האם עבודת הריפוי הייתה נעשית בחדר המלך?

אני רא. זה נכון. נוכל לציין כי מינוח מסוג זה אינו שלנו.

כן, אני מבין זאת. אלו פשוט השמות המקובלים לשני החדרים בפירמידה הגדולה. איני יודע אם קו תשאול זה יוביל אותי להבנה טובה יותר של האנרגיות, אך עד שלא אחקור את המושגים הללו, אין הרבה שביכולתי לעשות מלבד לשאול מספר שאלות.

ישנו חדר מתחת למפלס התחתון של הפירמידה, מתחת לפני הקרקע, שנראה כי הוא נמצא בקירוב על אותו קו עם חדר המלך. מהו חדר זה?

אני רא. נוכל לומר כי יש מידע שניתן להפיק מקו תשאול זה.

החדר שעליו ביקשת לקבל מידע הוא חדר תהודה. כדי לגרום לחריגות המתאימות לזרז ריפוי, על חלקו התחתון של מבנה שכזה להיות פתוח.

בספר, “כוח החיים בפירמידה הגדולה” (“Life Force in the Great Pyramid”), קישרו בין צורת הענח׳4 לתהודה בפירמידה. האם זהו ניתוח נכון?

אני רא. סרקנו את שכלך ואנו מוצאים את הביטוי “עבודה עם עפרונות צבעוניים”. ביטוי זה הולם. יש משמעות אחת בלבד לצורות אלו כגון הקרוקס אנסאטה5 , והיא מתן צורה מקודדת ליחסים מתמטיים.

האם הזווית של 18′ 76° בקודקוד העליון של הפירמידה היא זווית בעלת חשיבות מכרעת?

אני רא. עבור עבודת הריפוי המיועדת, זווית זו הולמת.

מדוע יש מעל חדר המלך כמה חדרים קטנים?

אני רא. זו תהיה השאלה המלאה האחרונה במפגש זה.

עלינו להתייחס לשאלה זו באופן כללי יותר כדי להבהיר את שאלתך הספציפית. אופן הצבת הישות המיועדת להירפא הוא כזה שאנרגיות החיים, אם תרצו, יימצאו בעמדה המאפשרת לאור ליצור הפרעה בהן, או להצטלב עימן, לזמן קצר.

אור זה, על ידי זרזו של המרפא עם הקריסטל, יכול אז לתמרן את הכוחות ההילתיים, כפי שתוכלו לכנות את מרכזי האנרגיה השונים, באופן כזה שאם הישות המיועדת להירפא חפצה בכך, תיקונים יוכלו להתרחש. לאחר מכן, הישות מוגנת מחדש על ידי שדה האנרגיה שלה עצמה, אשר כעת בעל פחות חריגות, ומסוגלת ללכת לדרכה.

התהליך שעל פיו זה נעשה כרוך בהבאת הישות המיועדת להירפא לידי איזון. דבר זה משלב טמפרטורה, לחץ ברומטרי ואטמוספירה טעונה חשמלית. שתי הדרישות הראשונות מבוקרות על ידי מערכת הארובות.

האם ריפוי זה פועל בכך שהוא משפיע על מרכזי האנרגיה באופן כזה שמוסרות מהן החסימות, על מנת להביא לידי שלמות את שבעת הגופים שהם מפיקים, ובכך להביא את הישות העוברת ריפוי לידי איזון הולם?

אני רא. ישות זו מתעייפת. עלינו לענות בקצרה ולציין בפשטות כי תצורתם בעלת החריגה של מרכזי האנרגיה נועדה לעבור הפרעה זמנית, ובפני המיועד להירפא מוצעת אז ההזדמנות לאחוז בשרביט, ללכת בנתיב המאוזן, ולצעוד משם כשהחריגות כלפי אי-נוחות של השכל, הגוף והרוח פחותות במידה רבה.

הן ההשפעה הזרזית של האטמוספירה הטעונה והן זו של הקריסטל, המכוּון על ידי המרפא, חייבות להילקח בחשבון כחלקים בלתי-נפרדים מתהליך זה, שכן השבת הישות לתצורה של מודעות הכרתית, לאחר שהוצעו אפשרויות הארגון מחדש, לא תושג ללא נוכחות המרפא ורצונו המכוּון.

האם יש שאלות קצרות כלשהן לפני שנעזוב כלי זו?

רק האם יש משהו שנוכל לעשות כדי שלכלי יהיה יותר נוח או על מנת לשפר את התקשור?

אני רא. הכל כשורה. אתם קפדניים. אני עוזב עתה מפגש זה.

אני רא. אני עוזב אתכם, ידידיי, באהבה ובאור של הבורא האחד האינסופי. לכו הלאה, אם כן, ושמחו בכוחו ובשלוותו של הבורא האחד האינסופי. אֲדוֹנָי.

  1. הערת המתרגם: המונח “bid”, בו נעשה שימוש במקור, עשוי להתפרש בהקשר הנידון במפגש זה הן כפעולת ציווי והן כהשלטת מרות על ישות אחרת. מאחר שבעברית לא קיים מונח יחיד המכיל באופן טבעי את שני המובנים הללו גם יחד, התרגום מדגיש את פן הציווי, בעוד שמובן יחסי-המרות נרמז בהקשר. נתון לפרשנות. ↩

  2. הערת המתרגם: במקור מופיע כאן המונח “contact”, המשמש בהקשר זה לא כציון מופשט של עצם הקשר, אלא ככינוי לישות, או לישויות, שדרכן ואיתן הקשר מתקיים. לפיכך תורגם כאן כ-“הנקרא”, על מנת לשמר את ההיגיון היחסי שבין הקורא לבין הצד המקביל לו. ↩

  3. הערת העורך: בהקשר זה, ניתן להגדיר סינרגית כ“פועלים יחדיו“ (תרגום מילולי). תוספת המתרגם: לשם הבהרה, נראה כי התרגום המילולי רומז על תצורה שמרכיביה פועלים יחד באופן מתואם ומשולב. נתון לפרשנות. ↩

  4. הערת המתרגם: המונח ענח’ ידוע גם כ-“מפתח החיים” (☥). ↩

  5. הערת המתרגם: הביטוי “קרוקס אנסאטה” הוא שמו המערבי של הענח׳ (מילולית: “צלב עם לולאה”). ↩