אני רא. אני מקבל את פניכם באהבה ובאור של הבורא האחד האינסופי. אנו מתקשרים כעת.
האם תוכל לתת לי חיווי לגבי מצבה של הכלי בבקשה?
רא
אני רא. אנו חשים שביעות רצון לומר שהוא כפי שצוין בעבר.
מדוע אתה אומר שאתה חש שביעות רצון לומר זאת?
רא
אני רא. אנו אומרים זאת מתוך תחושת תודה כלפי הגורמים שאפשרו לכלי זו לשמר, כנגד סיכויים גדולים, את האנרגיה החיונית שלה בעצמת רטט נורמלית. כל עוד מכלול אנרגיות זה משביע רצון, נוכל להשתמש בכלי זו מבלי לרוקן אותה, ללא קשר לחריגות שצוינו קודם לכן.
הכלי התלוננה על מתקפה נפשית עזה במהלך התקופה היומית האחרונה, בקירוב. האם יש סיבה להתעצמות של זה בזמן זה?
רא
אני רא. כן.
האם תוכל לומר לי מהי סיבה זו, בבקשה?
רא
אני רא. הסיבה היא זו שאתם מעורבים בה באופן אינטימי; כלומר, הסיבה היא החיפוש העז אחר מה שתוכלו לכנות הארה. חיפוש זה מצדכם לא דעך אלא התעצם.
במקרה הכללי, כאב — כפי שאתם מכנים חריגה זו, וההקצנות השונות של חריגה זו על ידי מתקפה נפשית — יתחיל, לאחר ריקון אנרגיית המכלול הפיזי, בריקון האנרגיה החיונית.
כלי זו שומרת על האנרגיה החיונית שלה בשל טעויות קודמות מצדה. רצונה התת-מודע, שהוא חזק באופן על-טבעי עבור דחיסות זו, הציב מָגֵן על מכלול אנרגיה זה. לפיכך מבקר אוריון חותר בעצמה הולכת וגוברת להפריע לאנרגיה חיונית זו ככל שקבוצה זו מעצימה את התמסרותה לשירות דרך הארה.
יש לי שאלה קטנה נוספת שאני רוצה לזרוק פנימה בזמן זה. האם היפנוזה רגרסיבית של אינדיבידואל על מנת לחשוף בפניו זיכרונות מגלגולים קודמים היא שירות או שירות-לרעה עבורו?
רא
אני רא. אנו סורקים את שאלתך ומוצאים אתה עתיד להחיל את התשובה לעתידך. הדבר גורם לנו לתת את הדעת על החריגה הראשונה. עם זאת, השאלה היא גם כללית ומכילה הזדמנות עבורנו לבטא נקודה משמעותית. לפיכך, נדבר.
קיים טווח אינסופי של אפשרות לשירות/שירות-לרעה במצב של היפנוזת רגרסיית-זמן, כפי שאתה מכנה אמצעי זה לסיוע לזיכרון. אין לכך שום קשר למהפנט. יש לכך קשר רק עם השימוש שהישות המהופנטת בדרך זו עושה במידע הנאסף כך. אם המהפנט חפץ לשרת, ואם שירות כזה מבוצע אך ורק על פי בקשה כנה, המהפנט מנסה להיות לשירות.
במפגש האחרון רא ציין ש“הנתיב חזרה סובב, ראשית, סביב אי-רצונו של האני העליון להיכנס לזמן/מרחב שלילי.“ האם תוכל להסביר את עמדתו של האני העליון ביחס לזמן/מרחב חיובי ושלילי, ומדוע הוא כה חסר נכונות להיכנס לזמן/מרחב שלילי עד שנדרש ממכלול השכל/גוף/רוח להתגלגל במרחב/זמן שלילי כדי למצוא את נתיבו חזרה?
רא
אני רא. בקצרה, ענית על השאלה שלך עצמך. אנא שאל הלאה עבור מידע מדויק יותר.
מדוע האני העליון חסר נכונות להיכנס לזמן/מרחב שלילי?
רא
אני רא. האני העליון חסר נכונות להרשות למכלול השכל/גוף/רוח שלו להיכנס לזמן/מרחב שלילי מאותה סיבה בסיסית שישות מהמכלול החברתי שלכם תהיה חסרת נכונות להיכנס לְכֶלֶא.
מה שאני מנסה להבין כאן הוא יותר על האני העליון והיחס שלו עם מכלול השכל/גוף/רוח. האם לאני העליון יש מכלול שכל/גוף/רוח בדחיסות-השישית שהוא יחידה נפרדת ממכלול השכל/גוף/רוח אשר, במקרה זה, הוסט לזמן/מרחב שלילי?
רא
אני רא. זה נכון. האני העליון הוא הישות מאמצע הדחיסות-השישית אשר, בפנותה לאחור, מציעה שירות זה לעצמה.
אני חושב שיש לי מושג שגוי לגבי מכלול השכל/גוף/רוח (למשל, זה שאני מייצג כאן בדחיסות זו) והאני העליון שלי. המושג כנראה בא ממושג המרחב והזמן שלי. אני עומד לנסות לעשות בו סדר.
האופן שבו אני רואה זאת כעת הוא שאני קיים בשני מקומות שונים, כאן ובאמצע הדחיסות-השישית, בו-זמנית. האם זה נכון?
רא
אני רא. אתה קיים בכל הרמות בו-זמנית. זה נכון באופן ספציפי שהאני העליון שלך הוא אתה באמצע הדחיסות-השישית, ובדרך שלך למדוד את מה שאתה מכיר כזמן, האני העליון שלך הוא העצמי שלך בעתידך.
האם אני צודק בהנחתי שלכל מכלולי השכל/גוף/רוח הקיימים ברמות שמתחת לאמצע הדחיסות-השישית יש אני עליון באמצע הדחיסות-השישית? האם זה נכון?
רא
אני רא. זה נכון.
האם אנלוגיה למצב זה תהיה שהאני העליון של האינדיבידואל מתמרן במידה מסוימת, הבה אומר, את מכלול השכל/גוף/רוח שהוא האנלוג שלו, תוכל לומר, כדי להניע אותו דרך הדחיסויות הנמוכות יותר למטרות צבירת חוויה, ואז לבסוף להעביר חוויה זו או למזגה, תוכל לומר, באמצע הדחיסות-השישית עם האני העליון?
רא
אני רא. זה אינו נכון. האני העליון אינו מתמרן את העצמיים שלו מן העבר. הוא מגן כאשר הדבר אפשרי ומדריך כאשר הוא מתבקש, אך כוח הרצון החופשי הוא עליון. הסתירות לכאורה בין דטרמיניזם לבין רצון חופשי נמוגות כאשר מקבלים את העובדה שקיים דבר כזה כמו בו-זמניות אמיתית. האני העליון הוא התוצאה הסופית של כל ההתפתחות שחווה מכלול השכל/גוף/רוח עד אותה נקודה.
אם כן, מה שאנו מתבוננים בו הוא נתיב ארוך של חוויה דרך הדחיסויות עד אמצע הדחיסות-השישית שהוא פונקציה מוחלטת של רצון חופשי ותוצאתו היא המודעות של האני העליון באמצע הדחיסות-השישית. אך מאחר שהזמן הוא אשלייתי, הבה אומר, וקיים איחוד של זמן ומרחב, או מיגור של מה שאנו חושבים עליו כזמן, אזי כל החוויה הזו שתוצאתה האני העליון — הסיבה להתפתחות דרך הדחיסויות — קיימת בזמן שההתפתחות מתרחשת, מאחר שהכל בו-זמני. האם זה נכון?
רא
אני רא. אנו נמנעים מלדבר על נכונות בשל הבנתנו את הקושי העצום בקליטת מושגי הקיום המטאפיזי. בזמן/מרחב שהוא בדיוק חלק מהעצמי שלך כפי שמרחב/זמן הוא כזה, כל הזמנים הם בו-זמניים בדיוק כפי שבגאוגרפיה שלכם הערים והכפרים שלכם כולם מתפקדים, שוקקים, ומלאי חיים עם ישויות העוסקות בענייניהן בבת אחת. כך הוא בזמן/מרחב עם העצמי.
האני העליון הקיים באמצע הדחיסות-השישית נראה כנמצא בנקודה שבה נתיבי החוויה השלילי והחיובי מתמזגים לאחד. האם יש סיבה לכך?
רא
אני רא. כיסינו חומר זה בעבר.
אה כן. סליחה על כך. זה נשמט מזכרוני. כעת, אם ישות חיובית מוסטת לזמן/מרחב שלילי, אני מבין שהאני העליון אינו רוצה להיכנס לזמן/מרחב השלילי. ומסיבה כלשהי הדבר מחייב שמכלול השכל/גוף/רוח יתגלגל במרחב/זמן שלילי. מדוע נחוץ גלגול זה במרחב/זמן שלילי?
רא
אני רא. ראשית, הבה נסיר את מושג חוסר הרצון מן המשוואה ואז, שנית, נתייחס לשאלתך באופן ישיר יותר.
כל זמן/מרחב הוא אנלוג של סוג, או רטט מסוים, של מרחב/זמן. כאשר ישות נכנסת לזמן/מרחב שלילי, החוויה הבאה תהיה זו של המרחב/זמן המתאים. הדבר נעשה בדרך כלל על ידי גוף יוצר-הצורה של מכלול שכל/גוף/רוח אשר ממקם את הישות בזמן/מרחב הנכון לצורך הגלגול.
אני חושב שכדי לנסות ולהבהיר נקודה זו אני עומד לשאול מספר שאלות קשורות שאולי יאפשרו לי להבין זאת טוב יותר, מאחר שאני באמת מבולבל לגבי זה, ואני חושב שזו נקודה חשובה מאוד בהבנת הבריאה והבורא באופן כללי, תוכל לומר. אם נווד מהדחיסות-הרביעית, החמישית, או השישית מת ממצב הדחיסות-השלישית הזה שבו אנו מוצאים את עצמנו כעת, האם הוא מוצא את עצמו לאחר מכן בזמן/מרחב של דחיסות-שלישית לאחר המוות?
רא
אני רא. הדבר יהיה תלוי בתוכנית שאושרה על ידי מועצת התשעה. נוודים מסוימים מציעים את עצמם עבור גלגול אחד בלבד, בעוד אחרים מציעים את עצמם לפרקי זמן משתנים של הזמן שלכם, עד וכולל שני המחזורים האחרונים של 25,000 שנה. אם המשימה המוסכמת הושלמה, מכלול השכל/גוף/רוח של הנווד ילך אל רטט הבית.
האם היו נוודים כלשהם על פלנטה זו במהלך 50,000 השנים האחרונות?
רא
אני רא. היו מעטים. היו רבים יותר אשר בחרו להצטרף למחזור האחרון הזה של 25,000 שנה ורבים, רבים יותר אשר הגיעו עבור האסיף.
כעת, כאן היא נקודת הבילבול שלי. אם, לאחר המוות הפיזי, נווד היה חוזר לפלנטת הבית שלו, הבה אומר, מדועמדוע אותה ישות אינה יכולה להיות מחולצת מזמן/מרחב שלילי אל פלנטת הבית במקום להתגלגל במרחב/זמן שלילי?
רא
אני רא. כפי שציינו, המיקום בזמן/מרחב שלילי, שעליו דיברנו קודם, הוא אותו מיקום שהוא טרום-גלגולי. לאחר מות המכלול הפיזי בהפעלת קרן-צהובה, מכלול השכל/גוף/רוח עובר לחלק שונה מאוד של זמן/מרחב שבו גוף האינדיגו יאפשר לריפוי וסקירה רבים להתרחש לפני שתיעשה תנועה כלשהי לעבר חוויה גלגולית נוספת.
אני מבחין בטעות חישוב בסיסית מצדך, בכך שזמן/מרחב אינו הומוגני יותר מאשר מרחב/זמן. הוא מערכת מורכבת ומלאה של אשליות, מחולות, ותבניות בדיוק כמו מרחב/זמן, ויש לו מערכת מובנית באותה מידה של מה שתוכל לכנות חוקי טבע.
אשאל שאלה זו כדי להשכיל מעט לגבי מה שזה עתה ציינת. כאשר באתם לפלנטה זו בכלי-טיס לפני 18,000 ו-11,000 שנה, כלי-טיס אלה כונו, אני מאמין, כלי-טיס פעמון, וצולמו על ידי ג’ורג’ אדמסקי (George Adamski). אם אני צודק, כלי-טיס אלה נראו במידת מה כמו פעמון; היו להם אשנבים סביב החלקים העליונים; והיו להם שלושה חצאי-כדור במרחק 120° זה מזה בחלק התחתון. האם זה נכון?
רא
אני רא. זה נכון.
האם הם נבנו בזמן/מרחב או במרחב/זמן?
רא
אני רא. אנו מבקשים את סבלנותך המתמדת, מאחר שתשובתנו חייבת להיות מורכבת.
מבנה של מחשבה נוצר בזמן/מרחב. חלק זה של זמן/מרחב הוא זה המתקרב למהירות האור. בזמן/מרחב, בהתקרבות זו, התנאים הם כאלה שהזמן הופך לאינסופי והמסה חדלה מלהתקיים כך שמי שמסוגל לגלוש על, הבה נאמר, עצמת הגבול של זמן/מרחב זה מסוגל להתמקם היכן שיחפוץ.
כאשר היינו היכן שחפצנו להיות, הלבשנו אז את מבנה האור באותו הדבר שייראה כפעמון הקריסטלי. הוא נוצר דרך הגבול אל תוך המרחב/זמן. לפיכך היו שני מבנים: מבנה הזמן/מרחב (או הבלתי-חומרי), ומבנה המרחב/זמן (או החומרי).
כעת, האם הייתה סיבה לצורה המסוימת שבחרתם, ובמיוחד סיבה לשלושת חצאי-הכדור בתחתית?
רא
אני רא. זו נראתה צורה נעימה מבחינה אסתטית וכזו מתאימה היטב לאותם שימושים מוגבלים שאנו נאלצים לעשות בשל דרישות ההנעה של המרחב/זמן שלכם.
האם שלושת חצאי-הכדור בתחתית הכילו עיקרון הנעה כלשהו, או שמא הם היו אסתטיים בלבד, או שהיו ציוד נחיתה?
רא
אני רא. אלו היו אסתטיים וחלק ממערכת הנעה. חצאי-כדור אלו לא היו ציוד נחיתה.
אני מצטער שאני שואל שאלות טיפשיות כאלה, אך אני מנסה לקבוע משהו לגבי מרחב/זמן, זמן/מרחב, ותוכל לומר, התחום הקשה מאוד הזה של מנגנון האבולוציה. אני חושב שזה מרכזי להבנת האבולוציה שלנו. עם זאת, אינני בטוח בכך, וייתכן שאני מבזבז את זמני. האם רא יוכל להגיב [לשאלה] האם אני מבזבז את זמני בחקירה מסוימת זו [צוחק] או שהיא תהיה פורייה?
רא
אני רא. מאחר שמושגי המרחב/זמן, או הפיזיקה, והזמן/מרחב, או המטאפיזיקה, הם מכניים, הם אינם מרכזיים לאבולוציה הרוחנית של מכלול השכל/גוף/רוח. חקר האהבה והאור פורה הרבה יותר בתנועתו לעבר אחדות באותן ישויות המהרהרות במושגים כאלה. עם זאת, חומר זה הוא, הבה נאמר, בעל עניין קטן מסוים ובלתי מזיק.
שאלתי שאלות אלה בעיקר כדי להבין או כדי לבנות בסיס לניסיון לקבל מעט הארה לגבי האופן שבו זמן/מרחב ומרחב/זמן קשורים לאבולוציה של מכלול השכל/גוף/רוח כך שאוכל להבין טוב יותר את הטכניקות, תוכל לומר, של אותה אבולוציה.
למשל, ציינת ש“הפרש הפוטנציאל עשוי להשתחרר והקוטביות עשויה להשתנות לאחר שישות למדה/לימדה את שיעורי אהבת העצמי“ — אם הישות היא ישות חיובית שמצאה את עצמה בזמן/מרחב שלילי ואז נאלצה להתגלגל במרחב/זמן שלילי. ומה שניסיתי לעשות היה לבנות בסיס לניסיון להבין, או לפחות להשיג הבנה מועטה, של מה שהתכוונת אליו באמירה זו: שהפרש הפוטנציאל עשוי להשתחרר והקוטביות עשויה להשתנות לאחר הצעד שלעיל.
אני מעוניין מאוד לדעת, אם אתה ממוקם בזמן/מרחב שלילי, מדוע נחוץ להתגלגל במרחב/זמן שלילי וללמוד/ללמד אהבת העצמי ולפתח, אני מניח, רמת קוטביות של הדחיסות-השישית לפני שתוכל לשחרר את הפרש הפוטנציאל ההוא. ניסיתי לבנות אחיזת-רגל קטנה, או במה, שממנה אוכל להפוך זאת לברור יותר. האם תוכל לדבר על נושא זה, בבקשה?
רא
אני רא. זו תהיה השאלה המלאה האחרונה של מפגש עבודה זה.
הישות המתגלגלת אל מרחב/זמן שלילי לא תמצא זאת אפשרי לשמר קוטביות חיובית משמעותית כלשהי מאחר שהשליליות, כשהיא טהורה, היא סוג של באר-כבידה, הבה נאמר, המושכת הכל אל תוכה. לפיכך הישות, בעודה זוכרת את הקוטביות שנלמדה והמועדפת שלה, נאלצת לעשות שימוש בזרז הניתן ולחזור על שיעורי השירות לעצמי כדי לבנות מספיק קוטביות על מנת לגרום לכך שהפוטנציאל להיפוך יתקיים.
ישנו הרבה בקו שאלות זה אשר הוא מבולבל במקצת. האם נוכל, בנקודה זו, לאפשר לשואל לנסח מחדש את השאלה או להפנות את כיוון השאלה יותר לעבר אותו דבר שהוא לב דאגתו.
אנסה, במפגש הבא, לפנות יותר לעבר הלב. ניסיתי במפגש זה להגיע לנקודה שחשבתי שהיא מרכזית לאבולוציה של הרוח, אך נראה שסטיתי מהדרך. אני מתנצל על כך. לעתים מאוד מאוד קשה לי לשאול בחוכמה בתחומים אלה.
אשאל רק האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להועיל לתקשור או כדי שלכלי יהיה יותר נוח?
רא
אני רא. אתם קפדניים ביותר, והיישורים טובים במיוחד. אנו מודים לכם, ידידיי, ושמחנו לדבר עמכם. אנו מנסים להיות לעזר הגדול ביותר לכם בכך שאנו נזהרים שלא לרוקן כלי זו. כך, אף שנותרת עתודה, ננסה ממפגש עבודה זה והלאה לשמור על עתודה זו, מאחר שכלי זו ארגנה את תת-המודע שלה לקבל תצורה זו.
אני רא. אתם כולכם פועלים היטב, ידידיי. אנו עוזבים אתכם באהבה ובאור של הבורא האחד האינסופי. לכו הלאה, אם כן, שמחו והתפארו בכוחו ובשלוותו של הבורא האחד האינסופי. אֲדוֹנָי.